השוואה בין מערכות בחירות בין שתי המדינות, ארצות הברית וישראל, לכאורה, נראית תמוהה. שהרי ההבדלים בין שתי המדינות, בעיקר בגודלן, עלולים להוביל למסקנות היכולות להטעות. יחד עם זאת, אני נסמך קודם כל על המכנה המשותף, הדמוקרטיה. אני נסמך על הדימיון בהתהוות של שתי אומות המתבסס על רעיון שריכז חברת מהגרים מלאת תקווה לבניית עולם חדש. אצל שתי האומות בולט המרכיב של חיפושי דרך. במאמר זה אני ממקד מאפיינים תוך אבחנה בין חולשות וחוזקות של שתי הדמוקרטיות.
המודל המשטרי
המשטר האמריקאי הוא משטר נשיאותי, בו הנשיא הוא ראש הרשות המבצעת, הוא בלתי תלוי ברשות המחוקקת באופן כמעט מוחלט, והוא גם המפקד העליון של הצבא. הרעיון המוביל של הדמוקרטיה האמריקאית הוא עיקרון הפרדת הרשויות (חיים כהן, 1991). למשל, הקונגרס מחוקק חוקים, אך לנשיא יש זכות הטלת וטו עליהם, בפעם הראשונה שנחקקו. במשטר האמריקאי, מיום שהתקיימו הבחירות, ומיום שהתפרסמו תוצאות סופיות, הנשיא מושבע לנשיאות בתוך חודשיים וחצי (מהשבוע הראשון של נובמבר עד 20 בינואר של השנה העוקבת). יותר משמעותית העובדה, שבאותם חודשיים וחצי, התהליך הוא ברור, פורמלי, טקסי (התכנסות והצבעת האלקטורים, וטקס ההשבעה). בארצות הברית, מסורתית, שתי מפלגות מרכזיות, הדמוקרטית והרפובליקנית, והמועמדים לנשיאות מתחרים קודם כל בשדה הפוליטי שלהם בשיטת הפריימריז (בחירות מקדימות). החוקה לא מגבילה הקמת מפלגות נוספות, אלא שאלה לא הצליחו בהיסטוריה הפוליטית של המדינה, למעט בחירות שנת- 1800 בהן הצליח אלכסנדר המילטון להוות לשון מאזניים, ובזכותו נבחר תומאס ג'פרסון (אתר-History of the White House ). יוצא דופן אחר היה ג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון, שהיה נשיא ללא מפלגה (1789- 1797). עוצמת השיטה האמריקאית היא התוצאה בשטח – יציבות השלטון הנשיאותי, חרף משברים, לאורך למעלה ממאתיים ארבעים שנות קיומה.
המשטר הישראלי שונה באופיו. ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית. פירושו, קיום הממשלה תלוי ונשען בתמיכה מתמדת של רוב הכנסת. הכנסת אמנם היא הגוף המחוקק, אך מרבית החוקים מעובדים ויזומים על ידי הממשלה. הקמת הממשלה תלויה בהקמת קואליציה של מפלגות, שכן המפלגות הגדולות אינן זוכות ברוב המעניק להן את השלטון. המשטר הקואליציוני הרב מפלגתי מחייב משא ומתן בין מפלגת השלטון ומפלגות שותפות, עד להצגת הממשלה בפני הנשיא, ועד לאישור הממשלה בכנסת. בישראל, לתהליך הקמת ממשלה ישנן כמה טווחי זמן מוקצבים, כולל האפשרות של העברת המנדט על ידי הנשיא ממועמד אחד לשני. המאפיין של היום שלאחר הבחירות בישראל, הוא חוסר הוודאות. העיסוק המפלגתי בהרכבת הקואליציה, יכול לארוך עד חצי שנה. בכל התקופה הזו, ממשיכה אי הודאות ביחס למהלכי הממשלה בכלכלה, בחינוך, בהתוויית מדיניות. החולשה של המשטר הקואליציוני בישראל ניכרת במספרים: עד למשבר הנוכחי (2020) הוקמו 33 ממשלות, ומתוכן 18 התפרקו בטרם זמנן, אם בגלל החינוך במחנות העולים (1950), אם בגלל נחיתת מטוסי 12 F לקראת כניסת השבת- ועריכת טקס בעת כהונת ממשלת יצחק רבין הראשונה (1976), או אם בגלל העברת משחן ענק בשבת – לצורך בטיחות התחבורה, ופרישת "אגודת ישראל" (1999); (דבר, 2018). להמחשת היעדר מסורת שלטונית מוצקה: דוד בן גוריון התפטר מראשות הממשלה 7 פעמים, במהלך כהונותיו. בשנות קיום המדינה, רק ממשלה אחת, ממשלת גולדה מאיר, השלימה ארבע שנים במקביל לכנסת. לגבי אי יציבות בכהונת שרים: לדוגמא, בין 2008- 1992 כיהנו 10 שרי חינוך. לשיא התרופפות השיטה הדמוקרטית הגיעה ישראל החל מהבחירות לכנסת ב 21 ב 9 באפריל, 2019 ומאז, תוך שנה אחת התנהלו עוד שתי מערכות בחירות, עד לכנסת ה 23. היעדר היכולת להרכיב ממשלה, והפיתרון שנמצא – ממשלת רוטציה בעלת בסיס שברירי, חשפו את חולשת השיטה במלוא עוצמתה. ויחד אתה- את הכירסום באמון בדמוקרטיה, כשהמדינה נשלטת תקופה ארוכה תחת ממשלת מעבר.
הבחירות
הבחירות בארצות הברית, מתקיימות אחת לארבע שנים, מעולם לא הוקדמו, ומעולם לא נידחו. לא במהלך מלחמת העולם הראשונה (וודרו וילסון – 1912- 1916, 1916- 1920). ולא במהלך מלחמת העולם השניה (פרנקלין דלאנו רוזוולט, מ- 1936 – ועד 1945, שלוש כהונות רצופות בזמן המלחמה, עד שנפטר). הבחירות כאמור, מתנהלות לאחר ששתי המפלגות הגדולות בחרו את מועמדיהן. השיטה קרויה שיטה עקיפה, מאחר ומי שבוחר את הנשיא הוא חבר האלקטורים, שמספרם הוא קבוע בכל אחת מ- 50 מדינות הפדרציה (המספר – 537 - זהה לכלל מספר חברי הקונגרס + האלקטורים של מחוז קולומביה). בכל מדינה בה זכה המועמד ברוב, כל האלקטורים שלה יהיו מטעמו בחבר הבוחר ("המנצח זוכה בכל" Winner Takes it All). יוצא מכאן, שהצלחת הנשיא תלויה בצבירת מספר אלקטורים מעל ל 270, ובמאבק לזכות במדינות שלמות, לאו דווקא בבוחר באופן אישי. אחת התוצאות היא שמועמד מסוים יכול לזכות ביותר קולות בפועל, מאשר המועמד שאכן ייבחר על ידי חבר האלקטורים. הילרי קלינטון, זכתה ב 2016, בכשני מיליון קולות יותר מדונאלד טראמפ, שנבחר. במדה מסוימת השיטה מאפשרת עיוות רצון הבוחר, בגלל קיומו של הגוף הבוחר, בתווך בין המועמדים לבין העם הבוחר. העיוות הגדול יותר – כיוון ש"המנצח לוקח הכל", כל קולות המצביעים במדינה מסוימת, שניתנו למועמד השני או אחרים- הולכים לאיבוד ואינם משפיעים. אלא שיש שורה תחתונה – השיטה מבטיחה בחירה סופית, והכרעה מיידית, מיד עם תום הספירה, מה שמבטיח יציבות וודאות (מדריך בלומברג, אתר דה מארקר).
שיטת הבחירות הישראלית היא השיטה היחסית, והבוחר מצביע לנציגיו בכנסת, ולא למועמד לראשות ממשלה. במאמר זה לא אעסוק בניסיון שהיה להנהיג בחירות ישירות לראשות הממשלה במקביל לבחירות לכנסת (בחירות כאלה התקיימו ב - 1996, 1999). הרעיון המרכזי שהביא עוד מהתקופה שלפני קום המדינה לריבוי המפלגות, היה הרצון לתת ייצוג לקבוצות הרבות והשונות של החברה הישראלית המתהווה. בשיטה היחסית כל קבוצה אמורה לקבל ייצוג בכנסת על פי כוחה, וגודלה בציבור. בשיטה היחסית, מרבית הבוחרים מקבלים ייצוג פוליטי – חברתי (למעט קולות המפלגות שלא עברו אחוז החסימה, על כך בנפרד). בשיטה היחסית, הכנסת אמורה לשקף את פני החברה הישראלית הרב תרבותית. היא מאפשרת ייצוג פוליטי לחקלאים, חרדים, דתיים לאומיים, בני מעמד ביניים, פועלים, בני עדות, קבוצות בעלות השקפות מובהקות. אך החולשה של השיטה, נראית בתוצאות בשטח. מפלגות קטנות, ולעיתים חברי כנסת בודדים, מבצעים סחיטה פוליטית בעת הרכבת הקואליציה. ולא רק, גם במשך כהונת הממשלה – איומים בפרישה, מאבקים כוחניים, דרישות כספיות תמורת תמיכה. הללו זוכים במשאבים והבטחות המעוותים את הרצון הכללי של הבוחרים (בענייני דת, חקיקה, תקציבים ייחודיים). תופעות הלחצים הקואליציוניים והתלות התמידית בכנסת, המאיסו את הפוליטיקה הישראלית במשך השנים, על רבים מהבוחרים. אחד משיאי הריקבון של השיטה היה "התרגיל המסריח", בו ניסה שמעון פרס, ביחד עם מפלגות חרדיות, להקים ממשלת "עבודה" – חרדים צרה, במקום ממשלת אחדות לאומית בראשות יצחק שמיר (1990). בשיטה הישראלית – הממשלה יכולה ליפול, בכל יום, בכל שעה (כפי שנראה בהמשך), בהצבעת אי אמון רגילה בכנסת. אלא שהגורם העיקרי לנפילת ממשלות הוא אי היציבות בתוך הקואליציה עצמה. המצב הזה לא קיים בארצות הברית, מיום היווסדה. בקדנציה הנוכחית בארצות הברית, 2016 – 2020 יש לדמוקרטים רוב בבית הנבחרים, ולרפובליקנים רוב בסנאט. עצם האפשרות הזו, כשהנשיא מתפקד, היא אחד ממרכיבי היציבות הדמוקרטית של ארצות הברית, ובכלל זה חידוד הבקרה של הרשות המחוקקת על המבצעת.
אחוז החסימה
המושג אחוז חסימה איננו קיים בארצות הברית, וכל קבוצת אנשים וכל ארגון יכולים להקים מפלגה, ולרוץ לבחירות. המשטר הדו מפלגתי שנוצר (במאה ה- 19– לא בהכרח רפובליקנים נגד דמוקרטים), איננו מאפשר למפלגות קטנות לבוא לידי ביטוי, למעט הבעת תמיכה באחד המועמדים. מפלגה שלישית היא הליברטיאנית, אך זו לא זוכה בהישג מספיק מול המפלגות הגדולות.
אחוז החסימה בישראל הינו סוגיה חשובה. עד - 1992, אחוז החסימה הישראלי היה מהנמוכים בעולם – 1%. הגישה הזו גרמה לריבוי מפלגות קיקיוניות, מפלגות יחיד, ולעיתים מפלגות מסוכנות וקיצוניות (טרואן, 2019). במהלך השנים הוגדל אחוז החסימה מספר פעמים, עד ל3.25% (2014). מטרת אחוז החסימה היא להקטין את מספר המפלגות בישראל, ולהקטין את הסיכון של עליית כוחות קיצוניים, דמגוגיים. אחוז החסימה הגבוה בעולם הוא במולדביה – 6% ; ב- 8 מדינות דמוקרטיות, בתוכן גרמניה – 5%; ב- 4 מדינות הוא 4%, כולל שבדיה. למרות הגבהת אחוז החסימה – 30 מפלגות התחרו בבחירות 2020. שמונה מתוכן, נכנסו לכנסת. בתקופת תעמולת הבחירות, נאלץ הבוחר להיחשף ל 30 סוגי ותכני שידורי בחירות, לנסות להבין מי מתחרה, ומה מצעו. התוצאה היא הפוכה: אדישות כלפי ההליך הדמוקרטי, לגלוג כלפי מתחרים הנתפסים "כבדיחה פוליטית", ובעיקר- ירידה באחוז ההצבעה, בקרב הציבור הכללי (שהוא כ- 60% ופחות, אם ניקח בחשבון כי בציבור החרדי והערבי אחוז ההצבעה גבוה).
קולות המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה הולכים לאיבוד. בבחירות 2016 אבדו 266,205 קולות. בבחירות 2020 אבדו 325,000 קולות. העובדה שקולות אלה אינם מחולקים פרופורציונלית בין המפלגות שזכו, מעוותת את הרצון האמיתי של הבוחר, ומעוות את עיקרון היחסיות.
הדחה, התפטרות, אי אמון, הפסקת כהונה
למרות עוצמת הסמכויות, נשיא ארצות הברית איננו חסין מפני הדחה בדרך דמוקרטית. אפשרות הפסקת כהונת נשיא ארצות הברית, נעשית אך ורק בתהליך הדחה (impeacment) הנעשה על פי החוקה- על ידי הצבעות נפרדות בבית הנבחרים ובסינאט. זהו תהליך מורכב, ולא על רקע מהלך פוליטי זה או אחר Gole and Garvey, 2019)). התהליך לא מביא בעקבותיו הקדמת בחירות. בית הנבחרים אישר עד כה הדחה של שלושה נשיאים: אנדרו ג'ונסון, ביל קלינטון, דונאלנד טראמפ. הסינאט, בהמשך, חקר (בתהליך שימוע) ולא אישר. ריצ'ארד ניקסון נמנע מהדחה באישור צפוי של הסינאט והתפטר ביוזמתו, בעקבות פרשת "ווטרגייט" (1974), והוא היחיד בהיסטוריה האמריקנית שעשה זאת. מלבד הדחת נשיאים, מאפשרת החוקה הדחת בעלי תפקידים, ובהם שופטים, פקידי ממשל בכירים (עד 2020 התקיימו 20 תהליכי הדחה, לא כולם הסתיימו בהדחה), ברמה המדינתית (הודחו 29 בעלי תפקידים, האחרון שבהם ריקארדו רוזליו, מושל פוארטו ריקו, 2019).
נשיאים שנפטרו במהלך כהונתם, או נרצחו, מוחלפים מיידית על ידי סגן הנשיא. מיד לאחר רצח ג'ון פיצ'ראלד קנדי (1963), הושבע סגנו, לינדון ג'ונסון, בעודו בטיסה שהובילה אותו לוושינגטון. כשנפטר פראנקלין דלאנו רוזוולט (1945), עוד בטרם תום מלחמת העולם השנייה, הושבע לנשיאות הארי טרומן הסגן. החוקה האמריאית מדגישה את עיקרון הרצף השלטוני, ומונעת זעזועים כדוגמת הקדמת בחירות.
המשטר הישראלי הוא כאמור פרלמנטרי, ועל כן התפטרות ראש ממשלה, פירושה התפטרות הממשלה כולה (למעט בהסדר ממשלת הרוטציה, בנימין נתניהו – בני גנץ, 2020). אין הכרח ללכת לבחירות, אלא אם כן רוב של 61 בכנסת אישר זאת. התפטרות ממשלה, יכולה להביא לניסיון הצגת ממשלה חלופית עם רוב של 61 בכנסת. ההתפטרות הגורפת של הממשלה היא נקודת חולשה של המשטר הישראלי, בהיות מהלך כזה עוד כשל בהתנהלות המסודרת של המדינה, על כל צרכיה. ביוני 1963, הודיע דוד בן גוריון על התפטרותו, אך לוי אשכול הצליח להרכיב ממשלה, ולמנוע בחירות חדשות (ארכיון המדינה). התפטרויות ראשי ממשלה הן חיזיון נפרץ בפוליטיקה הישראלית, מה שמעיד על המסגרת הדמוקרטית השלטונית הרופפת והלא יציבה. בין המתפטרים: דוד בן גוריון (7 פעמים), מנחם בגין, אהוד אולמרט (נבצרות), יצחק רבין (ממשלה ראשונה). רצח יצחק רבין (1995) היה ועודנו אירוע טראומטי לדמוקרטיה הישראלית. בהשוואה לרצח קנדי, שככל הידוע נעשה על ידי ועל דעת אדם בודד, רצח יצחק רבין קשור לאווירה פוליטית, להסתה פוליטית, לגופים פוליטיים, ולאידיאולוגיה ברורה שביטא הרוצח עצמו. השוואה למבחן היציבות הפוליטית ניתן לעשות בין רצח יצחק רבין ורצח אברהם לינקולן (14 באפריל 1864). על פי השיטה הישראלית, מי שממלא את מקום ראש הממשלה הנעדר – הוא ממלא מקום שאושר על ידי הממשלה, תחילה בפועל, ואחר כך באמצעות הרכבת ממשלה חדשה עד הבחירות.
כאמור, בעוד בארצות הברית תהליך הפסקת כהונה ייתכן רק באמצעות ה - impeachment, בישראל אין תהליך מגביל ראשות ממשלה בשל חשדות או כתבי אישום. חוק יסוד הממשלה קובע כי רק הרשעת ראש ממשלה מחייבת התפטרות מיידית, וכדי לשנות את המצב יש צורך בחקיקה נפרדת. הויכוח הציבורי, המחאות, והמחאות שכנגד, בענייני בנימין נתניהו עם שלושה כתבי אישום – לא שינו את התמונה. מעבר לשאלה המשפטית, עולה שוב שאלת אמון הציבור בדמוקרטיה.
משך כהונת ראש המדינה
ברקע להיבט משך הכהונה, עומד התהליך של החוקה האמריקאית אשר תיקנה את הסעיף המגביל את מספר הכהונות של הנשיא לשתיים. זהו התיקון ה- 22 לחוקת ארצות הברית, לאחר שפרנקלין דלאנו רוזבלט הנערץ נבחר לכהונה רביעית, ב 1944, אך נפטר ב - 1945. ישנם פרשנים הטוענים כי התיקון של החוקה נעשה באווירת ימי הגנרל מקארתור רב ההשפעה, ובהשפעת תופעת "ציד המכשפות" בארצות הברית. התיקון הושלם ב 1951, לאור חששות מאפשרות שנשיא ארצות הברית עם סמכויות כה נרחבות יפתח סוג של דיקטטורה נאורה, ואף מושחתת. (Encyclopedia Britanica, (The 22nd Ammedment. התיקון ה - 22, ביסס את העיקרון הדמוקרטי, המחייב תחלופה מוסדרת של ראשי הרשות המבצעת. יצויין כי בארצות ברית מתקיימות מערכות בחירות נפרדות לבית הנבחרים, לסנאט, לשופטים, לתובעים משפטיים, למושלים ועוד.
בישראל, אין הגבלת כהונה קיימת. כאשר הופעלה בחירה ישירה של ראש הממשלה, קצב החוק שתי כהונות בלבד לראשות הממשלה. הקביעה הזו בוטלה, עם ביטול הבחירה הישירה לראשות הממשלה. ביטול הגבלת שתי כהונות, מהווה כשל נוסף בתהליך בניית הבסיס החוקתי של ישראל. בשל מצב פוליטי אנארכי השורר ב 2019 – 2020, הצעת החוק להגבלת הכהונה לשתי קדנציות, מונחת כבר בכנסת, ולא עולה לתהליך חקיקה.
מי שולט בתקציב? ומה הקשר לבחירות?
בשיטה האמריקאית, הנשיא מגיש לקונגרס הצעת תקציב, ושני הבתים אמורים לאשר את ההצעה, או לדחותה, ולהיכנס למשא ומתן. אי אישור התקציב, איננו פוגע במעמד הנשיא, ואיננו מאיים על נשיאותו. עיקרון הבלמים והאיזונים פועל בכל הכיוונים: הקונגרס מפקח ומנהל משא ומתן עם הנשיא, אך גם בית הנבחרים והסינאט לא תמיד בהסכמה ביניהם, ועליהם להתדיין בינם לבין עצמם. אמצעי לחץ שיש לנשיא הוא השבתת המימשל, ושליחת עובדיו לחופשה ללא תשלום (Government Shotdown). ב - 2018, ביצע דונאלנד טראמפ השבתת ממשל למשך 36 יום, שעלו למדינה 11 מיליארד דולר, משום שבית הנבחרים עם הרוב הדמוקרטי סירב לאשר לו תקציב בניית החומה בין ארצות הברית ומכסיקו. בסופו של דבר הנשיא סיים את ההשבתה, ללא הסכמה בנושא, אך הודיע שהוא מתחיל לבנות את החומה מתקציבים זמינים. יצויין שבתקציב 2019, ציין הנשיא סעיפי קיצוץ שיתפרסו על פני 10 שנים. בסך הכל הפעילו נשיאי ארצות הברית את כלי השבתת הממשל 20 פעמים.
המצב החוקתי בישראל, שונה לחלוטין. לא רק שנדרש רוב בכנסת התומך בממשלה, נדרשת העברת תקציב מדינה מדי שנה בכנסת. אי העברת התקציב עד סוף דצמבר שלפני שנה הקלנדרית – פירושו פיזור הכנסת והליכה לבחירות. חוק זה שיש בו היגיון דמוקרטי (אין מיסוי ואין הוצאת כספי ציבור ללא אישור הכנסת) – הפך לחרב פיפיות נגד הדמוקרטיה. המפלגות השונות ראו לאורך השנים בתהליך בניית התקציב הזדמנות ללחצים כספיים, לרוב לטובת הציבור שהן מייצגות. התהליך הופך למסחר פוליטי בהטבות כספיות, הבטחות לציבור מסוים. במצב הזה התקציב המדינה מפסיק להיות כלי ניהולי. בממשלת הרוטציה (2020), סוגיית התקציב הפכה למבחן מרכזי, שכן השותפים, הליכוד וכחול לבן, הסכימו על תקציב דו שנתי, וישנם מרחיקי לכת התוכים בתקציב 2020 – 2022. נכון לרגע כתיבת המאמר- הכיוון הנראה לעין הוא אי אישור התקציב, ופיזור הכנסת.
לסיכום, בולטת היציבות של הדמוקרטיה האמריקאית, על אף מורכבות המבנה הפדרלי, ועל אף המורכבות הרב תרבותית. בישראל מתנהל תהליך של התפוררות המנגנונים הדמוקרטיים, והיא מתאפיינת בחוסר יציבות פוליטית, וחוסר משילות של הממשלה. באשר לחברה האמריקאית, יציבות השיטה ועליונות החוקה – אינם מלמדים על המצב החברתי. בכהונת הנשיא טראמפ, חל קיטוב, התגברו תופעות של שנאה וגזענות, גדל הפער החברתי (גם בגלל אי יישום מלא של תכנית "אובאמה קר" הסוציאלית). השיח הציבורי בארצות הברית התבהם. דווקא בגלל אלה, החוקה והשיטה הדמוקרטית היציבה יכולות לגונן על החברה מפני התפוררות. בישראל, לדעתי המצב הפוך. לחברה הישראלית יש חוסן, על אף היותה "חברה של שבטים", ברמה האנושית יש בה סולידריות. החולשה מצויה בשלטון, ובשיטה הדמוקרטית. ולכן, השיטה וההסדרים החוקתיים, חייבים לעבור שינויים מערכתיים מהותיים, שיביאו למבנה דמוקרטי מתפקד ויציב.
ביבליוגרפיה
אריאלי, יהושע (1967) המחשבה המדינית בארצות הברית – מקורות. מוסד ביאליק.
בלאנדר, דנה וקניג, עופר (2017). כרוניקה של משברים קואליציוניים. המכון הישראלי לדמוקרטיה. ירושלים.
בלומברג, מדריך מלא. באתר דה מארקר.
גרנות, אבינועם (2001). ישראל דמוקרטית. הוצאת רכס.
"הצעות אי אמון", אתר הכנסת
הורוביץ, מורטון, והופמן עמוס (1987). החוקתיות בארצות הברית. זמנים. חוברת 26. 1987
ווייל, רבקה (תש"ף).הדחת ראש ממשלה – האם הדחה שיפוטית של ראש ממשלה בישראל היא חוקתית? משפט וממשל. כא'. תש"ף.
טרואן, יהודה. (2019) אחוז החסימה לאורך זמן. מרכז המידע והמחקר של הכנסת
כהן , חיים (1991) המשפט, פרק "הפרדת רשויות". מוסד ביאליק.
כרמון טל וצבי אסף (2018). משברים קואליציוניים. "דבר" 2018.
קניג, עופר (2010). התרגיל המסריח בראי הזמן. המכון הישראלי לדמוקרטיה.
שניידר, טל.(2019). אחוז החסימה יכריע. גלובס 2019
Bibliography of Fedaeral Law. Sources in the Law Library of Congress, 2019.
Cole.J.P. & Gavrey,T.(2019). Report R44260 Impeachment & Removal . Congressional Researh Service
"Government Shotdown", Gov. Resorces
Neala.T.H (2001), Presidental & Vice Presidental Terms & Tenure. CRS Report for Congress
